די להוספת פלואור!

הוספת פלואור למים לא זו בלבד שהינה מסוכנת לבריאות, אלא גם חסרת תועלת: התזונה שלנו מספקת כמות מספקת לחלוטין ואפילו מוגזמת של מנות פלואור (צנון וגזר מכילים 7.13 ppm פלואור, סלק מכיל בין 70- 140 ppm, תה סיני מכיל בין 40-47 ppm וכן הלאה). ברור אפוא כי אין טעם להוסיף באופן מלאכותי פלואור למי השתייה ולתת טבליות פלואור לילדים. רופא שיניים יידע לגלות בביטחון כמעט מלא אצל כל חולה האם נהג ליטול בילדותו טבליות פלואור- על שיניים מסוימות מופיעים כתמים לבנים ואזורים יותר צהובים המצביעים על מחסור במינרליזציה עם פיזור בלתי שווה של סידן בתוך האמייל.
בשיניים אחרות יכולה להופיע דיספלסיה העלולה לגרום לעששת מוקדמת ולהתפתחותה המהירה.
באשר ל"הצלחות" שנחל המאבק נגד עששת השיניים באמצעות השימוש במשחת שיניים המכילה פלואוריד, שוכחים לציין כי השימוש במשחות השיניים הללו נעשה בשילוב עם מברשת שיניים, כך שמתרחשת פעולת צחצוח שיניים. לפי דעתנו, פעולה זו היא המהווה את צעד המנע ולא המוצר ששמים על המברשת! כך שלבסוף, עששת השיניים אינה כלל וכלל מחלה הנגרמת כתוצאה ממחסור בפלואור.
לשיניים עם עששת יש בדיוק אותה תכולה ממוצעת של פלואור כמו לשיניים בריאות.
במחקר שנערך על ידי Henri H. Beguin, הודות לתצפיות שנערכו על שיני חוליו הצעירים במשך 30 שנה נמצא כי יש פי 37 יותר מקרי עששת בממוצע, אצל ילדים שצרכו פלואור אך אכלו סוכר לבן ופחמימות ריקות מאשר בקרב ילדים שמעולם לא צרכו פלואור, אך אכלו סוכר מלא ופחמימות מלאות.
אין לשכוח כי בתקופת הצנע, בדומה לזו ששררה בזמן מלחמת העולם השניה, מספר מקרי העששת ירד באופן משמעותי עקב הצמצום בסוכר ובקמח לבן. התזונה של ימינו ענייה בויטמינים ובאוליגו-אלמנטים עקב דלדול אדמות חקלאיות. לעומת זאת, היא עשירה יתר על המידה בסוכר, בשומן, בשמנים רוויים ובחלבונים, הלחם שאנו אוכלים אינו דומה כלל וכלל לזה שאכלו אבותינו.
אנו יודעים כי כבר התאגדו בכמה קיבוצים ומושבות ופנו למועצות ע"מ שיפסיקו את ההוספה המיותרת של הפלואור למי השתייה.

אין ספק כי יש להעלות מידע זה על פני השטח, הפרסום מטעה וחשוב לשים את הדעת ולא לקבל דברים כמובן מאליהם.. זה עלול לפגוע ולסכן את בריאותנו!